קליל

קליל

החיבור המושלם בין הבית לעולם. החברה הגדולה והמובילה בישראל בפיתוח, ייצור ושיווק של חלונות ומערכות אלומיניום לענפי הבנייה והתעשייה, בעיקר לשוק המקומי.

ייעוד

בבעלות החדשה של צורי דבוש, ממנהיגי קפיטליזם קשוב בישראל, הייעוד של חברת החלונות ומוצרי האלומיניום הוא ״לגרום לסביבתנו לחייך ולהיות גאים במעשינו״ — להיטיב עם כל מחזיקי העניין במובן הרחב שלהם, לרבות הסביבה הפיזית, בדגש על העובדים ולגרום לכל הסובבים אותה לחייך.


מנהיגות קשובה

הנהלת קליל מעודדת כל עובד וכל מנהל להביע את דעתו בלי קשר להיררכיה הארגונית. בקליל משקיעים מאמץ רב להקשיב וללמוד מכל אחד ואחת. נוסף על כך, ההחלטות בחברה מתקבלות אחרי התייעצות והקשבה לכל הדרגים הנוגעים בדבר. כלל העובדים בכל התפקידים אוכלים בחדר אוכל משותף. החברה שומרת בהקפדה על מדרגות שכר בלי להפלות מגדר, דת או גזע. כל ההתנהלות אומרת צניעות אותנטית ודיבור בגובה העיניים מצד ההנהלה.


תרבות ארגונית קשובה

ההתייחסות לעובדים כשותפים באה לידי ביטוי בתוכנית בונוסים הנגזרת מרווחי החברה בכל שנה ושנה. בקליל דואגים לשקיפות ולאמת אחת, אין אמת בחדר המנהלים ואמת אחרת בקרב העובדים.

הצלחת הארגון מונצחת באמצעות פוסטר ענק אשר תלוי בחלל הייצור של ובנוי מפסיפס של תמונות פספורט של כל העובדים. מטרת הפוסטר לחזק את ההכרה שכולם שותפים להצלחה.

כל עובד שאינו מרוצה מתשובת מנהלו רשאי להעביר את הבקשה למנהל שמעליו עד למנכ״ל וליושב ראש החברה.


שותפות עם מחזיקי עניין

בנוגע לסביבה, הוחלט למכור את הפסולת למפעלי מחזור ייעודיים ולא למחזר במפעל. בחישוב ארוך טווח ששקלל איכות, נוחות ויעילות העבודה של המפעיל, עמידּות התבניות לאורך זמן, שיפור האיכות בתהליך הייצור ומרכיבים נוספים, התברר שהעלות זהה.

החברה דואגת לא רק להימנע מגרימת נזקים לסביבה, אלא גם פועלת באופן אקטיבי לשפר את הסביבה, וכך, למשל, היא הקימה את פארק 'אגם פרפרים' בתחום המפעל, שמטרתו לא רק להגן על הטבע אלא גם להחזיר לטבע.

החלטה משמעותית נוספת בקליל הייתה לספק ללקוח הסופי אחריות כוללת על החלון: הן על הרכיבים והן על ההתקנה, למרות שהמתקין הוא קבלן עצמאי ובלתי תלוי. המהלך הזה שכלל הכנה מדוקדקת, לרבות הקמת רשת של מתקינים מורשים והסמכתם, הוכיח את עצמו.

בשנת 2005 , כאשר קליל עברה בפעם הראשונה לרווח אחרי רכישת החברה, היא החליטה לחלק את רוב הרווח כבונוס לעובדים, כדי ליצור בקרבם אמון כלפי ההנהלה שמכירה בתרומתם. במלחמת לבנון השנייה, אף שהעובדים לא חויבו להגיע למפעל, כל העובדים הנחוצים הגיעו לעבודה תוך סיכון חיים ובכך הצילו את קיומו של המפעל.