לאן כדאי לכוון את המחאה?

מאת : צבי סטפק, יו"ר מיטב ניירות ערך ויו"ר תנועת קפיטליזם קשוב.

אחרי מעל לחצי שנה של מאבק מתמשך מצד מתנגדי תוכנית לוין-רוטמן, מאבק שלא הסתיים וגם לא עתיד להסתיים בזמן הקרוב, הגיע הזמן לסמן את שני הכיוונים המתבקשים של המחאה.

הכיוון הראשון הוא הדרישה לחוקה. לו הייתה חוקה לישראל, הרי שחלק מהסוגיות שעלו לאחרונה היו מקבלות את התשובות. אבל, למרבה הצער – חוקה כראוי וכמתחייב למדינה, איננה בהישג יד בגלל השסעים הגדולים הקיימים בחברה הישראלית, ובעיקר בשאלות דת ומדינה.

לכן יש להסתפק ולאמץ את מה שפרופ' ידידיה שטרן מכנה "חוקה רזה", כזו שתגדיר את כללי המשחק המוסכמים לגבי חוקי יסוד והאפשרות לשנות אותם ברוב של שני שלישים גם מתוך הבנה שהיום יש קואליציה מסוימת ומחר אחרת.

ואני היית מוסיף את מה שפרופ' שטרן סבור שהוא לא בר-ביצוע, והוא הכללת ערך השוויון כעיקרון-על למרות שכמובן זה לא יהיה פשוט. שהרי, עיקרון זה, האמור להיות מקובל כמובן מאליו במדינות דמוקרטיות, לא מובן מאליו בישראל, בחברה הישראלית היהודית-ערבית והחילונית-חרדית.

הכיוון השני צריך להיות דרישה לעריכת משאל עם.

נכון, משאל עם הוא לא עניין של מה בכך, ולכן לא מרבים להשתמש בו (פרט לשוויץ). מעורבות בו סוגיות של מודעות ציבורית, הבנת הנושא, ואופן ניסוח שאלת המפתח, ולכאורה איזה צורך יש בו אם רק לאחרונה נערכו בחירות.

ועם זאת, הצורך במשאל עם בנושא הזה ובעת הזו הוא ברור.

תומכי תוכנית לוין-רוטמן נאחזים אכן בעובדה שהממשלה הנבחרת היא תוצר של בחירות שהעניקו לקואליציה רוב של 64 חברי כנסת ועל האופוזיציה לכבד זאת. זו ממשלה לגיטימית, ומשכך היא רשאית ליישם, גם באמצעות חקיקה, את מדיניותה. טיעון הלגיטימיות הוא טיעון חזק אמנם, אבל אפשר וצריך בהחלט לכפור בקשר שיוזמי התוכנית ותומכיה עושים בין התוכנית לבין עיקרון הלגיטימיות, וזאת משני טעמים.

התוכנית של לוין-רוטמן לא הונחה בפני הציבור לפני הבחירות, ולא במקרה. הדגשים במערכת הבחירות של מפלגת השלטון היו אחרים לגמרי ובהם בלט נושאי הביטחון האישי ויוקר המחיה. יתרה מזו, זה שהממשלה היא לגיטימית לא אומר שהיא יכולה לנצל את כוחה כדי לעשות ככל העולה על רוחה תחת טיעון המשילות. יש גם גבולות לזכותה של ממשלה לגיטימית להשתמש בכוחה העודף באופן בלתי סביר, תוך פגיעה בחלקים גדולים של הציבור, ואת הגבולות האלה הציב הציבור במחאה האדירה והמתמשכת שלו.

לכן, טיעון הלגיטימיות של יוזמי התוכנית ותומכיה לא מחזיק מים. את הלגיטימיות בעניין זה אפשר להשיג רק באמצעות משאל עם (או בחירות חדשות שאינן כרגע על הפרק), כאשר נושא תוכנית לוין המלאה תהיה בבירור נושא עיקרי שמובא להכרעה.

נכון, משאל עם זה מהלך חריג שלא מרבים להשתמש בו, אבל הוא יותר ממוצדק בסיטואציה הנוכחית שהיא חריגה מאוד. מתי בישראל יצאו מאות אלפים שבוע אחרי שבוע וגדשו את הרחובות במשך חצי שנה? וזה לא מקרה. הם רואים בתוכנית סכנה ממשית ומיידית למשטר הדמוקרטי בישראל כאשר מנגד יוזמי התוכנית טוענים שהיא רק תחזק את הדמוקרטיה. זה אינו עוד עניין של מה בכך. זהו נושא הרה גורל שנוגע ליסודות המשטר בישראל עם מחלוקת שבין רפורמה משפטית מיטיבה לבין הפיכה משטרית.

שר המשפטים, יריב לוין, וחבר הכנסת ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, שמחה רוטמן, משוכנעים שהתוכנית שלהם לא רק שתעשה טוב אלא שהיא מייצגת נכוחה את רצונו של רוב העם. אז אדרבה, נלך למשאל עם שיקבע אם כך הוא. שאלת המשאל צריכה להיות מנוסחת באופן הפשוט ביותר והלא מוטה: "האם את/ה תומך/מתנגד לתוכנית לוין"?

ו"בשולי" הדברים אעיר: תוכנית לוין היא זו שהוצגה בנאומו המפורסם ב-4 בינואר 2023. אבל, באותו נאום הוא ציין שזה רק שלב ראשון בתוכנית שלו. מה כוללים השלב/ים הבאים הוא דאג לא לציין והוא יודע למה. מרוב העיסוק בתוכנית שהוצגה, איש אינו דורש ממנו לפרסם את התוכנית שלא הוצגה. הגיע הזמן שהוא יציג אותה לציבור. שר משפטים ראוי אמור להיות אמון על עיקרון השקיפות, ואם הוא לא עושה זאת ביוזמתו, צריך לדרוש זאת ממנו בכל אפיק אפשרי, וזה בהחלט תפקידה של התקשורת. * הדברים האמורים הם דעתי האישית ואינם מייצגים בשום דרך ובשום צורה את חברת מיטב בית השקעות.