הבחירה שאיתה עסקים מתמודדים

"​עסקים לא קשובים מתמקדים בייצור עושר פיננסי גדול ככל האפשר עבור המשקיעים שלהם. כל אחד וכל דבר הם אמצעי להשגת מטרה זו. ועדיין הם נכשלים יותר ויותר בהשגת הדבר היחיד שאחריו הם רודפים בנחישות כה נחרצת. המעגל הוא צפוי. מנהיגים חוזרים ומצהירים בגאווה שהם מתמקדים במיקסום רווחים. זה שולח מסר קולני, שאי אפשר לטעות בו, לכל אלה שבהם נוגע הארגון : גם הם חייבים להתמקד במיקסום הרווחים שלהם עצמם. חברי צוות העובדים מחליטים לתת הכי מעט שאפשר ולקחת כמה שיותר ; ספקים מנסים ללחוץ ולעגל פינות בכל מקום שבו הם יכולים כדי למקסם את הרווחים שלהם עצמם ; ממשלות וקהילות מקומיות חושבות כיצד יוכלו לחלץ מהעסק כמה שיותר ; לקוחות אינם מהססים לנצל את החברה מתי שהם רק יכולים. כל אחד הופך ל'לקחן' ולא ל'נותן' למערכת. זה מכרסם ובסופו של דבר הורס לגמרי את יכולתה של החברה לעמוד ביעדי הרווח שלה, מפני שהדחף האנוכי מתפשט פרא במערכת כולה, והוא פוגע ביכולת של כולם לייצר ערך זה עבור זה, ומתוך כך לייצר ערך והגשמה לעצמם.

​

עסק קשוב שואף לייצר עושר כספי, אינטלקטואלי, חברתי, תרבותי, רגשי, רוחני, פיזי ואקולוגי עבור כל מחזיקי העניין המרכזיים שלו : חברי צוות העובדים, לקוחות, משקיעים, ספקים וקהילות. כל מחזיק עניין הוא גם אמצעי וגם מטרה, כל מחזיק עניין הוא כלי ליצירת ערך כמו גם המוטב שלו. רווחתו של כל אחד ממחזיקי העניין קשורה בזיקה הדוקה לרווחת הכול. ה'טרייד - אוף' מחוסל בעיקרו והמערכת העסקית משגשגת וצומחת מאליה. כולם הופכים לתורמים מרצון, שמחים ומכירי תודה לעסק כולו, רגועים ובוטחים בידיעה שהאכפתיות, הנאמנות והחריצות שלהם יתוגמלו שבעתיים באין ספור דרכים.

ההבדל בין שני סוגי המציאות הללו הוא גדול מאד והתוצאה שלו היא משמעותית מאד. הבחירה היא שלנו."

​

מתוך הספר "קפיטליזם קשוב - הרוח האנושית של עולם העסקים".

​