התעוררות שניה | מחזיקי העניין באמת חשובים, וכוחה של אהבה
"אחד האירועים המכוננים בהיסטוריה של רשת "הול פודס מרקט" התרחש לפני יותר מ – 30 שנה, ביום הזיכרון בשנת 1981, כשעדיין הייתה לנו רק חנות אחת. היינו בעולם העסקים כ"הול פודס" רק כשמונה חודשים, לאחר שעברנו מהמקום שבו פעלה "סייפר ווי" ומהמועד שבו שינינו את שמנו. עד מהרה הפכה החנות החדשה שלנו להצלחה גדולה. לקוחות אהבו לקנות בה, וחברי צוות העובדים שלנו אהבו לעבוד בה ; הם האמינו בכל ליבם במה שעשינו, היה להם חופש רב לבטא את האינדיווידואליות שלהם, והם נהנו מחברת עמיתיהם לצוות העבודה וממתן שירות ללקוחותינו. אבל באותו יום מדובר היכה באוסטין השיטפון הקשה ביותר מזה 70 שנה. 13 בני אדם נספו, ושווי הנזקים שנגרמו בעיר נאמד ביותר מ – 35 מיליון דולר (סכום השווה כיום לכ – 100 מיליון דולר). החנות שלנו הוצפה במים בגובה שני מטרים וחצי. כל הציוד והמלאי בתוכה נהרסו ; שוויו של ההפסד שלנו היה כ – 400 אלף דולר. השיטפון, פחות או יותר, חיסל אותנו. לא היו לנו חסכונות, ביטוח או מלאי במחסנים. לא הייתה לנו שום דרך להתאושש בעזרת המשאבים שלנו בלבד ; פיננסית, היינו בפשיטת רגל."
"כשהמייסדים וחברי צוות העובדים באו לחנות יום אחרי השיטפון וראו את ההרס והחורבן, לרבים מאיתנו היו דמעות בעיניים. לחברי צוות העובדים שלנו הייתה הרגשה שזה הסוף של המשרה הכי טובה שהייתה להם אי פעם. עבור המייסדים זה היה סופו של חלום יפהפה אך קצר ימים. בזמן שאנחנו מדוכדכים ומתחילים לנסות להציל את כל מה שאר ניתן היה להציל קרה משהו נפלא ולגמרי בלתי צפוי : עשרות לקוחות ושכנים שלנו החלו להגיע לחנות. זה היה יום הזיכרון, כך שלרבים מהם היה יום חופש מהעבודה – הם באו בבגדי עבודה, חמושים בדליים ובמגבים ובכל מה שהם חשבו שיכול להיות שימושי. הם אמרו לנו, בנחישות משפיעה : "קדימה, חבר'ה ; בואו נתחיל לעבוד. בואו ננקה את המקום הזה ונעמיד אותו על הרגליים. לא ניתן לחנות הזו למות. צאו מהדיכדוך ותתחילו לנקות!""
"אתם יכולים לתאר לעצמכם איזו השפעה מדרבנת הייתה לזה עלינו ; לפתע מצאנו אנרגיה חדשה והרגשנו שביב של תקווה שאולי עדיין לא הכול אבוד. זה לא עצר שם. בשבועות שלאחר מכן המשיכו עשרות מלקוחותינו לבוא כדי לעזור לנו לנקות ולתקן את החנות. שאלנו אותם : "למה אתם עושים את זה?" ובתגובה הם אמרו דברים כמו : "'הול פודס' ממש חשובה לי. אני לא בטוח שאפילו ארצה לגור באוסטין אם 'הול פודס' לא תהיה פה, אם היא תפסיק להתקיים. החנות חוללה שינוי גדול בחיי." קשה להפריז בהשפעה של כל זה עלינו ; האהבה שחשנו מהלקוחות שלנו הפיחה בנו נחישות לפתוח את החנות מחדש. חשבנו : "הלקוחות האלה כל כך אוהבים אותנו ונתנו לנו כה הרבה, שאנחנו חייבים להם לעשות כל מאמץ לפתוח את החנות מחדש ולתת להם את השירות הטוב ביותר שבנמצא.""
"ולא רק הלקוחות שלנו עזרו לנו. גם יתר מחזיקי העניין שלנו, שכולם התגייסו להציל אותנו, הרעיפו עלינו מבול של תמיכה. כשהשיטפון קרה היינו בפשיטת רגל ולא יכולנו לשלם משכורות, כך שרבים מחברי צוות העובדים שלנו עבדו בחינם. כמובן שהחזרנו להם את הכספים ושילמנו להם שוב כשהחנות נפתחה מחדש, אבל לא היה שום ביטחון שבאמת נהיה מסוגלים לפתוח אותה מחדש. עשרות מהספקים שלנו הציעו לנו אספקה באשראי, מפני שהעסק שלנו היה חשוב להם והם בטחו בנו שנפתח מחדש ונשלם להם. זה יצר בחברה שלנו מחויבות להישאר נאמנים לספקים הללו, שעם רבים מהם אנחנו עושים עסקים עד היום, 30 שנה מאוחר יותר. המשקיעים שלנו האמינו ב"הול פודס מרקט" והכניסו יד לכיסם כדי להשקיע כספים נוספים. הבנק שלנו הילווה לנו כספים נוספים כדי לסייע לנו לחדש את המלאי. למעשה, כל מחזיקי העניין המרכזיים – לקוחות, חברי צוות העובדים, ספקים ומשקיעים – היטו כתף אחרי השיטפון כדי להבטיח ש"הול פודס מרקט" לא תמות ושנוכל לפתוח אותה מחדש. ואנו אכן פתחנו את החנות מחדש, 28 ימים בלבד אחרי השיטפון."
"החוויה שחווינו אחרי השיטפון של יום הזיכרון 1981 ליכדה את החברה הצעירה שלנו. היא המחישה לנו שלכל מחזיקי העניין שלנו יש פוטנציאל ליצור יחסים קרובים איתנו, לגלות אכפתיות ולפתח מחויבות עמוקה. חברי צוות העובדים שלנו התקרבו זה לזה, והמחויבות שלנו ללקוחותינו העמיקה מאוד. הבנו שאנו באמת מהווים גורם חשוב בחייהם של אנשים."
"אני נמלא ענווה כשאני חושב מה היה קורה אילו לכל מחזיקי העניין שלנו לא היה אכפת כל כך מהחברה שלנו. ללא שום ספק ש"הול פודס מרקט" הייתה חדלה מלהתקיים. חברה שהמכירות השנתיות שלה היום עומדות על יותר מ – 11 מיליארד דולר הייתה מתה בשנתה הראשונה אם למחזיקי העניין שלנו לא היה אכפת מאיתנו, והם לא היו אוהבים אותנו ודואגים לנו אם לא היינו העסק שהיינו. כמה עסקים "נורמליים" היו מושכים צבא מתנדבים מורכב מלקוחות ומספקים שיסייעו להם בשעת צרה? זו אחת הסיבות שאנו מבינים טוב כל כך את חשיבותם של מחזיקי עניין ואת כוחה של האהבה בעסקים, מפני שהם גרמו לנו להבין כמה הם חשובים להצלחה שלנו. לא רק שלא היינו מצליחים בלעדיהם – אלא בכלל לא היינו מצליחים לשרוד. אילו הוכחות נוספות היו דרושות לנו לכך שמחזיקי עניין הם חשובים, שהם מגלמים את הלב, את הנשמה ואת עורקי החיים של העסק?"
מתוך הספר "קפיטליזם קשוב - הרוח האנושית של עולם העסקים".