top of page
colorful-bg.jpg

ניהול קשוב ומלא באהבה, אכפתיות ורגשות

בדרך כלל אנחנו לא מקשרים אהבה ואכפתיות עם ארגונים. במקום זאת אנשים נוטים לחשוב על אהבה ואכפתיות כעל משהו שאנחנו חולקים רק עם המשפחות שלנו, עם החברים שלנו או עם ארגונים בקהילה. הטיה תרבותית זו נובעת מהאמונה הרווחת שאהבה ואכפתיות מפריעות לאפקטיביות בעולם האמיתי. אנשים רואים בשוק ג'ונגל של תחרות ; הם חוששים שאין שום סיכוי שעסקים השמים דגש על אהבה ועל אכפתיות יהיו תחרותיים וינצחו. למעשה, ההפך הוא הנכון. אהבה ואכפתיות אינן מידות טובות של חולשה ; הן החזקות ביותר מכל התכונות האנושיות. חברות עסקיות שפועלות מתוך פחד הן הראשונות להיכחד.

אנחנו חייבים להתקדם מעבר למיתוסים תרבותיים כמו "רק הפרנואידים שורדים" ו"בחורים נחמדים מגיעים לקו הגמר אחרונים", ולהתיר לארגונים ולמנהיגים והמנהיגות שלנו להיות אנושיים יותר. הם צריכים להיות מסוגלים לבטא את המידות הטובות הנעלות והטובות ביותר שבני אדם מגלמים, ואהבה ואכפתיות נמצאות בראש הרשימה.

רוב התרבויות הארגוניות לא מעריכות מספיק אהבה ואכפתיות, מפני שהמנהיגים שלהם לא שילבו את המידות הטובות האלה בתוך חייהם שלהם. אנו זקוקים לדגמים לחיקוי בדמותם של בני אדם המשלבים במלואן את המידות הטובות הללו, אנשים אוהבים וחזקים גם יחד, שמוכיחים לנו שלא צריכה להיות שום סתירה בין השניים. מנהיגים כמו אברהם לינקולן, גנדי, מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה והאם תרזה נחשבים לבני אדם חזקים כמו גם אוהבים באמת ובתמים ומלאי חמלה. יש מנהיגים עסקיים מעטים שניתן לתאר באותה הדרך. מנהיגים ומנהיגות עסקיים צריכים לשאוף להיכנס לפנתיאון של המנהיגים החזקים והאפקטיביים שהם גם אכפתיים, אוהבים ורחומים.

לגרש את הפחד

למרבה הצער, יותר מידי מנהיגים ממשיכים להאמין שפחד הוא גורם מדרבן טוב יותר מאהבה. פחד הוא ההיפך מאהבה. כשאנחנו מעוגנים לחלוטין באהבה ובאכפתיות, הפחד איננו נוכח. ברוב הארגונים קיימים גם פחד וגם אהבה, אבל לרוב אחד מן השניים הוא השליט. עסקים קשובים שואפים לסלק את הפחד ; זהו רגש שמונע מאנשים להגשים את עצמם באופן מלא ומונע מארגונים לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. הפחד קטלני במיוחד ליצירתיות. כדי להיות יצירתיים באמת אנשים צריכים להיות במצב של זרימה, והפחד אינו מאפשר לזה לקרות. חברה הבנויה על פחד ועל לחץ נפשי דומה לבית שורץ טרמיטים ; מבחוץ הוא אולי עשוי להיראות איתן, אבל הוא נאכל מבפנים עד שיום אחד הוא פשוט מתמוטט. כשתרבות מלאה בפחד, העבודה הופכת לחוויה קשה שיש לסבול אותה. לרוע המזל, התופעה הזו יותר מידי נפוצה. אנשים שאינם סובלים מהדיכאון של יום ראשון בבוקר הפכו לדבר נדיר. כמובן שאת האהבה ואת האכפתיות צריך לשלב עם מצוינות וחוזק, אלמלא כן העסק יהפוך חלש וחסר תועלת. שיפוט וגינוי גורמים לאנשים להתכווץ ולהתמלא בפחד. ארגונים המניבים בעקביות ביצועים גבוהים מצליחים לשלב, בעדינות אך בנחישות, מצוינות עם אהבה ואכפתיות. במקום לשפוט ולגנות הם עוזרים לאנשים להכיר בטעויות שלהם, ללמוד ולצמוח מתוכן.

כוכב לב.jpg

ליצור יותר אהבה ואכפתיות

ארגונים יכולים לגלם יותר אהבה ויותר אכפתיות בעזרת שתי פעולות מפתח : גיוס וקידום של אנשים מתוך הערכת יכולתם לרחוש אהבה ואכפתיות ולאפשר לאהבה ולאכפתיות להתבטא באופן גלוי יותר. ארגונים צריכים להיות מאד זהירים עם האנשים שאותם הם מקדמים. לא יהיה להם סוג המנהיגים והמנהיגות שהם צריכים יותר מכל – אכפתיים, מלאי חמלה ואוהבים – אם הם לא יקדמו אותם. הקריטריונים לקידום צריכים לחרוג מעבר למיומנות טכנית ועליהם לכלול אינטליגנציה רגשית גבוהה ויכולת לאהבה ולאכפתיות. מנהיגים ומנהיגות צריכים להיות בני אדם שלמים לחלוטין עם עצמם המתעלים מעל לסוגי הדואליות הטיפוסיים ; הם חזקים ואוהבים, גבריים ונשיים, בעלי סטנדרטיים גבוהים למצוינות ומידה גבוהה של אינטליגנציה רגשית. אנחנו צריכים לאפשר לאהבה ולאכפתיות להתבטא בסביבת העבודה כתכונות שהן לא טאבו, אלא דווקא כתכונות שיש לעודד ולחגוג אותן. במובנים מסוימים רוב הארגונים בחרו בכיוון ההפוך בגלל הפחד האדיר שקיים מהטרדה מינית. נודעה לכך השפעה מצמיתה על היכולת של גברים ונשים ליצור מגע פיזי מכל סוג שהוא או לבטא הערכה זה לזו. ארגונים צריכים להשקיע ביישוב הסתירה לכאורה הזו ולמצוא את האיזון הראוי.

להשתמש בהבעות הערכה

דבר פשוט אחד שעושים ב"הול פודס מרקט" הוכיח את עצמו כגורם מחולל שינוי שעזר להם ליצור מקום עבודה של אהבה ושל אכפתיות : כל הישיבות שלהם מסתיימות בהבעות הערכה מרצון. בסיום הישיבה מקצים זמן שבו כל אחד מהנוכחים יכול להביע את הערכתו לכל אחד מיתר המשתתפים האחרים בישיבה על דבר כלשהו שהם עשו יחד לאחרונה, או אפילו תכונות שהם מעריכים או מחבבים באדם כלשהו. בדרך כלל אדם מעריך כמה אנשים, לא רק אחד.

לפעמים אנשים במצב רוח ירוד ואין להם כוונה להביע כל הערכה, אבל אחרי שהם מקבלים ביטויי הערכה אכפתיים מאנשים אחרים – התודעה שלהם משתנה, הלב שלהם נפתח והם מרגישים רצון עז להעריך אחרים. זהו הטבע האנושי לרצות ולגמול באהבה למי שנותן לנו אהבה. כך נוצרת ספירלה עולה של ביטויי הערכה הנבנים זה מעל זה. זוהי דרך מעולה ליצור הקשר שעוזר לעבד קשיים, והאימפקט של ביטויי ההערכה מתרחב הרבה מעבר לישיבה עצמה ומחלחל אל תוך חיי העבודה היום יומיים. ביטויי ההערכה הם עוצמתיים מפני שהם מאזנים את הנטייה לעבור למצבי תודעה שליליים במהלך הישיבות. לעיתים קרובות אנשים נעים למרחב שיפוטי שבו הם מתחילים למצוא בשקט בשקט דופי בדברים שאחרים אומרים. על ידי סיום הישיבות עם ביטויי הערכה, אנו יכולים להזיז אנשים מתוך המרחב השיפוטי שלהם בחזרה למרחב של אהבה.

באופן מעניין, האדם שלעיתים קרובות מפיק את המירב מביטויי ההערכה אינו האדם הזוכה להערכה, אלא זה שמבטא את הערכתו. מרגע שאנו עוברים לסגנון של הערכה אמיתית כלפי אחרים, התודעה שלנו זזה לעבר אהבה ואכפתיות. הבעת הערכה היא צורה של טוב לב, שיש לה השפעה עוצמתית על כל מי שמעורב. ביטויי הערכה מחזקים את האהבה ואת האמון ועוזרים להם לצמוח במלואם. זוהי טכניקה פשוטה המגדילה את רמת האמון, הידידות, האהבה והאכפתיות בארגון.

ראו בעיני רוחכם עסק שבנוי על אהבה ועל אכפתיות במקום על מתח ופחד, עסק שצוותי העובדים שלו מלאי התלהבות ומחויבות לעבודתם. ימיהם חולפים כהרף עין בעוצמה מרוכזת, בשיתוף פעולה ובאחווה. רחוק מלהפוך למרוקנים ושחוקים, הם מוצאים את עצמם בסופו של כל יום נמלאים בהשראה מחודשת ובמחויבות להזדמנות שהביאה אותם לעסק מלכתחילה – ההזדמנות להיות חלק ממשהו שהוא גדול יותר מאשר עצמם, לחולל שינוי, לעצב לעצמם חיים מלאי ייעוד בשעה שהם מתפרנסים למחייתם.

bottom of page