מאת צבי סטפק, יו"ר בית ההשקעות מיטב דש ויו"ר קפיטליזם קשוב ישראל
הגישה הבסיסית של הקפיטליזם המדברת בזכות יזמות ותחרות, מדברת בנשימה אחת גם על שוויון הזדמנויות במדינות בעלות משטר דמוקרטי, מסגרת שבה לכל אחד ניתנת האפשרות השווה להתפתח, לצמוח וליהנות מפרי כשרונו, עמלו ויוזמתו.
אלא שאמירה נאה זו ניתנת מן הפה ולחוץ והיא מנותקת מן המציאות.
האם ילד בזימבבוואה נהנה משוויון הזדמנויות כמו ילד בתל אביב, והאם בפני ילד בדימונה נפתחות אותן הזדמנויות כמו ילד שחי בצפון תל אביב ? ברור שלא. נכון, יש ילדים וילדות שמצליחים לשבור את תקרת הזכוכית, אם זה כספורטאים, אם זה כמוזיקאים, ואם זה אפילו כפוליטיקאים, אבל אלה הם יוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל.
המציאות הזו מלווה גם נשים מול גברים בכל העולם.
משבר באשר הוא, ובפרט משבר בסדר גודל כמו משבר הקורונה, פוגע בחלקים היותר חלשים של החברה, ובמקרה זה בנשים. בימים שבשגרה, הנשים משתכרות פחות מאשר גברים באותן משרות, גם הפנסיה שלהן נמוכה יותר משום שהן צוברות פחות חיסכון עקב גיל פרישה מוקדם משל גברים, ועקב לידות שיוצרות לא אחת הפסקות עבודה ממושכות. נשים רבות גם עובדות בעבודות שמראש תשלום השכר עבורן הוא נמוך כמו עובדות סוציאליות או מורות.
בימי חירום, כמו אלה של ימי הקורונה, נשים, ולא רק משכבות סוציאליות נמוכות, הופכות להיות קורבן לאלימות של בעלים מתוסכלים בשיעור גבוה יותר מאשר בימי שגרה, והעובדות שבהן גם מפוטרות ביד קלה על הדק הפיטורין כי הן נתפשות כמפרנס שני.
את המציאות הזו חייבים לשנות. זו לא גזירת שמים שהעולם המודרני ימשיך עם מסורת עתיקת יומין של משטר משפחתי פטריארכלי. אסור שהנשים ישלימו עם זה ואסור שהגברים ישלימו עם זה.
נכון, ישנן נשים ש"עשו את זה", והן מנהלות חברות עסקיות, יושבות בדירקטוריונים של חברות, מדעניות, רופאות בכירות, כוכבות קולנוע ותיאטרון, נושאות בתפקידים בכירים במגזר הציבורי, נכנסות לפוליטיקה, אבל גם הן יוצאות מהכלל שלא מעיד על הכלל.
ההתייחסות לנשים שונה, כמובן, בתרבויות שונות. המדינות המתקדמות ביותר לא רק ברמה ההצהרתית אלא גם ברמה המעשית, הן, ככלל, מדינות סקנדינביה, מול מדינה כמו יפן שרק עכשיו, בפעם הראשונה מזה יותר ממאה וחמישים שנה, אפשרה לאשה להיות חברה בבנק המרכזי שלה. ישראל מצויה בנושא זה במקום לא טוב באמצע. כדי לחולל שינוי של ממש, הוא צריך להתחיל מן הגיל הרך, במסגרות החינוך הפורמליות והבלתי פורמליות.
לי אין ספק, שנשים ככלל כמובן, מוכשרות הרבה יותר מגברים. הן אחראיות יותר מגברים, הן זהירות יותר מגברים, הן חכמות יותר מגברים, הן מסוגלות לקחת על עצמן בו-זמנית יותר משימות מגברים, והן גם יודעות לנהל טוב מגברים.
גם משבר הקורונה מראה שבאותן מדינות מעטות, שהתרבות שלהן מעודדת פתיחות כלפי נשים, והן הגיעו לעמדות הנהגה, הטיפול במשבר הקורונה היה כמעט בלי יוצא מן הכלל, טוב בהרבה מאשר במדינות שנשלטות ע"י גברים. גרמניה, ניו זילנד, פינלנד, נורבגיה, איסלנד, טייוואן הן דוגמאות טובות מאוד לעניין זה. ויש לזה סיבה - נשים הן לא רק מוכשרות יותר, הן גם הרבה פחות נרקיסיסטיות, הרבה פחות מונחות אגו, והרבה יותר אמפתיות.